מקור חולין ל״ב א:ו׳
6 אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה, וְעוֹף לְעוֹף, אוֹ דִלְמָא אַף בְּהֵמָה לְעוֹף?
פירוש דור רביעי על חולין ל״ב א:ו׳
6 תוס׳ ד״ה ורמינהו, בסה״ד, וי״ל דמתני׳ דא״ט משמע לי׳ לאח״ש, מדקתני סיפא כל שאין כמוה חיה, ולא קתני כל שאין חיה עכ״ל עיין בחדושנו לקמן שם, כי האי לישנא איצטרך לומר דאפילו איתרמי דהיא חיה, כל שיש לה אחד מן הטרפיות אלו הרי זו אסורה לן מכח טרפה, ואם הי׳ קתני כל שאין חיה טרפה, הוה הדיוק, הא חיה כשרה, וכן נראה מפרש״י שם שהבין כן האי לישנא, אלא דהתוס׳ לא הי׳ צריכין לדקדק מהאי לישנא דתנא דמתני׳ בלאח״ש מיירי, דפשיטא כן הוא, דרובן של הני טרפיות, א״א למצוא רק לאחר שחיטה כמו טרפיות דאברים הפנימים וכן דרוסה, א״א לעמוד עליה אלא בבדיקות בשר שכנגד הבני מעיים ובדיקת הסימנים עצמן, ולא עוד שהרי התנא אקרא קאי, והקרא בשר בשדה טרפה קאמר וכמש״כ לעיל דבשר לא איקרי אלא לאחר דעבדי׳ כעין בשר והטעם דדיברה התורה מבשר, משום דבאמת לא חל איסור טרפה מחיים לא מבעי למ״ד בהמה בחיה לאברים עומדת דמיתלי תלוי איסור טרפה עד שהלך לו איסור אבר ובמה״ח וכמו שכ׳ רש״י ז״ל לקמן ק״ג ע״א ד״ה וכגון שנטרפה, אלא אפילו לאידך מ״ד דלאו לא״ע הרי איכא כאן איסור עשה דאינה זבוחה, עיין תוס׳ שבועות כ״ד ע״א ד״ה האוכל ובמהרש״א שם, ואי משום חלב וביצים, הלא אין בהם אלא איסור יוצא מן הטמא, ומכח ציר של טרפה, ואי דליכא על הבשר איסור לאו דטרפה, לא מצינן למימר דציר היוצא ממנה, אסור משום יוצא מן הטרפה, ומה שמ״מ רוב טרפה אסורה, כבר כתבנו לעיל משום דכל שאין להבהמה היתר אכילה הרי בשרה אסורה ועומדת, ולית לן ללמוד מחלב דעלמא דשרי׳ רחמנא, משום דבכל בהמה דעלמא יש לבשרה היתר, אבל האי טרפה לא, אלא דאלו התוס׳ נחתו למה שכתבנו לא היו מקשין מידי, והיו יודעים, דטרפה לא מצי להקרא רק ע״ש סופו ולאח״ש, דאז איקבע לאו זה דטרפה, אבל מה שלא נטהר בשחיטה לעולם, לא מצי להקרא טרפה ע״ש סופה, אלא נבלה ע״ש סופה, וכדעת הרמב״ם ז״ל והדברים עתיקים הפוך בהם ותמצאם אמיתים לאמיתו של תורה ודו״ק.
7 ותלמיד אחד עוררני על הא דאמרו לקמן קכ״א ע״ב דמפרכס לא מקרי סופה לטמא טומאה חמורה, הואיל ויכול לגררה ולהעמידה על פחות מכזית, הרי דגם איסור נבלה מתלי תלוי דאפשר שלא תבוא לידי נבלות ע״י שגררה פחות מכזית, אבל אני עומד ומשתומם איך אפשר לומר כן הלא אפילו ניטל הירך וחלל שלה הרי זו נבלה ומטמא מיד משום דאין הפרכוס אלא כזנב הלטאה ומכש״כ ניטל לבה כאשר כתבנו למעלה, ואיך אפשר שתחיה הבהמה, עד שמגרר כל בשרה עד פחות מכזית, ועל חנם יגעתי למצוא פתרון לחידה זו, וצע״ג.
8 אבל זאת ודאי אמת, דתולש בשר מפרכסת שנטרפה בושט או בקנה, אין על האי בשר איסור אכילת נבלה, אלא איסור בשר או אבמ״ח, כי כ״ז שהיא חיה, אין בה לא טרפה ולא נבלה, רק התחלת טרפה או נבלה שנקבע לאח״ש ולאחר מיתה ודו״ק.